הקשחת התנאים לקבלת אשרות עבודה עבור מומחים זרים שאינם אקדמאים

ממשלת ישראל מאפשרת קבלת היתרי עבודה להעסקת עובדים זרים בעלי מומחיות ייחודית שאין בנמצא בישראל. קיימים מספר נהלים המסדירים את אופן הטיפול בבקשות לקבלת היתרים ואשרות עבודה, ביניהם: נוהל מומחים זרים לתקופות ארוכות וקצרות, כמו גם נהלים ספציפיים עבור התעשייה, וההייטק.

למינהל עובדים זרים קיים שיקול דעת רחב בכל הנוגע להנפקת היתרי עבודה, כאשר כל בקשה נבדקת בקפידה ונדונה על ידי וועדה מיוחדת. הוועדה בודקת מספר פרמטרים עיקריים, ביניהם: פרטי החברה הישראלית והזרה, הפרויקט המתבצע בישראל, המומחיות הייחודית הנדרשת, אזרחותו של המומחה הזר, ועוד.

לרוב, כאשר מדובר במומחה זר בעל תואר אקדמאי, הבקשה תאושר על ידי הוועדה, בכפוף לעמידה בקריטריונים הנדרשים, ובהתאם להגשת בקשה מפורטת ומשכנעת.

אולם, בחודשים האחרונים, אנו עדים להקשחת התנאים לקבלת אשרות עבודה עבור מומחים זרים שאינם אקדמאים. בדומה לנוהל תעשייה, החלה יחידת ההיתרים לסרב להנפקת היתרי עבודה עבור מומחים זרים המגיעים ממדינות שהתמ"ג שלהם נמוך משל מדינת ישראל (מדינות כגון: תאילנד, סין, טורקיה, הודו וכדו) והחלה לדרוש במקומם הצבת מומחים זרים ממדינות מפותחות.

אם בעבר, בקשה מסוג זה הייתה מאושרת בכפוף למספר תנאים (הגשת ערבויות בנקאיות, חתימה על תצהירים, והגשת חוזי עבודה) נראה כי המגמה השתנתה, וכעת, בקשות רבות להיתרי עבודה מסורבות במקרים בהם למומחים אין השכלה אקדמאית גבוהה והם מגיעים ממדינות "בעייתיות".

בבוא הרשות לבחון את הבקשה, נראה כי השיקול העיקרי אשר נלקח בחשבון על ידה הינו ההשכלה של אותו מומחה וארץ מוצאו, כאשר לא ניתן משקל מספק אודות צרכי הפרויקט, מחסור בכוח האדם בענף כזה או אחר, מומחיותו הייחודית ואשר אינה קיימת בישראל, ושיקולים אמיתיים נוספים אשר הינם קריטיים להצבתו של המומחה הזר בישראל לצורך קיום הפרויקט.

בישראל מתבצעים מידי שנה פרויקטים בעלי חשיבות לאומית המחייבים הצבת מאות מומחים זרים ועובדים מיומנים בביצוע עבודות ייחודיות, בתחומי התשתיות, האנרגיה, התעשייה ועוד. כך למשל, במסגרת הקמת מפעלים שונים, נדרשות חברות להצבת מספר רב של עובדים זרים בתחומים של רתכות וצנרת תהליכית, בעלי התמחויות בהעברת חומרים מסוכנים וביצוע תהליכים מורכבים ושונים. לרוב, מדובר בעובדים מיומנים המגיעים ממדינות כגון: הודו, תאילנד ומדינות אשר התמ"ג בהם נמוך משמעותית משל ישראל, כאשר ברור כי לעובדים המיומנים אין השכלה אקדמאית גבוהה בענפים אלו.

חברות רבות מתקשות לקבל היתרי עבודה במסלול של מומחים זרים וגם במסלול של נוהל תעשייה, אשר אינם נותנים מענה לחברות המקימות מפעלים בישראל. חשוב לציין שעצם הפניה לגיוס זרים מחו"ל נובעת ממחסור אקוטי של עובדים מסוג זה בישראל! בבקשות להיתרי עבודה עבור מומחים זרים, השיקול העיקרי העומד לנגד עיניה של הרשות בבסיס ההחלטה אם לאשר את הבקשה, הינו השכלה אקדמאית ומוצאו של העובד הזר. עמידה בקריטריונים אלו מונעת מחברות רבות להעסיק עובדים זרים בעלי התמחות ייחודית, כאשר המשמעות האמיתית היא כי החברה אינה יכולה לקיים את הפרויקט בישראל ללא העסקת עובדים אלו.

הקשחת המדיניות באה לידי ביטוי גם בדרישות חדשות של הרשות להמצאת מסמכים שלא נתבקשו קודם לכן, ביניהם החתמת תצהירים של כל עובד בקונסוליה הישראלית בחו"ל, בהתאם לשיקול דעת, מבלי להידרש לקשיים בהחתמת עובדים אשר מתגוררים במרחק טיסה מהקונסוליה. כאשר מדובר בפרויקט של מאות עובדים זרים, עמידה בדרישות אלו מחייבת אופרציה בלתי אפשרית ליישום, אשר פוגעת אנושות בלוחות זמני הפרויקט, ואף גרוע מכך, מונעת את הגעת של העובדים הזרים לישראל הנדרשים לביצוע הפרויקט.

חסם נוסף הינו עמידה בדרישת שכר גבוהה להעסקת המומחה הזר, אשר משיתה על המעסיקים הוצאות כלכליות כבדות. בהתאם לנוהל מומחים זרים, החברה מחויבת לשלם את כפל השכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2023 שכר הממוצע במשק הינו 11,730 והוא עלה בכ-12.5 אחוזים מהשנה החולפת (!!). בהתאמה, שכר מומחה זר עומד  כיום על 23,460 ₪ שכר בסיס (לפני שעות נוספות או תוספות אחרות), סכום המהווה נטל כלכלי כבד מאוד על החברות, נוסף על יתר ההוצאות הנלוות בהעסקת מומחה זר, לרבות תשלום אגרות מדינה בסכום של כ12,000 שקלים לשנה עבור עובד זר אחד. המחיר המטורף אותן נדרשות החברות לשלם עבור כל עובד זר מקשה מאוד על אותן חברות הזקוקות נואשות למומחים זרים, ואשר ישקלו פעמיים אם לבצע פרויקט בישראל, או חמור מכך, אם להקים מפעל  במדינה אחרת ללא חסמים אלו. האם מדינת ישראל ובפרט מינהל עובדים זרים שוקלים בכובד ראש את כל ההשלכות הכלכליות בסירוב הנפקת היתר עבודה, וכתוצאה מכך ביטול הפרויקטים בישראל והפגיעה האנושה בכלכלה הישראלית?

בשנת 2021 פורסם נוהל תעשייה אשר נועד להקל על המחסור החמור בכח האדם. לאחר שנתיים מפרסומו נראה כי הנוהל אינו נותן מענה אמיתי לחברות ישראליות בענף התעשייה. כזכור, נוהל זה מאפשר לכאורה העסקת עובדים זרים מיומנים בתעשייה הישראלית כאשר דרישת השכר עומדת על לפחות 130% מהשכר הממוצע במשק ביחס למשלח היד. הנוהל הקצה 1500 מכסות בלבד, המחולקות לארבע קבוצות של מקצועות: מהנדסי תעשייה וייצור ומהנדסי מכונות; הנדסאים, מכונאים ובעלי משלח יד דומה; פקידים ומפעילי מכונות לרבות רתכים, מסגרים וכרסמים; עובדים במקצועות חריגים. אלא שנוהל זה מוגבל לעובדים ממדינות ספציפיות שהן מדינות בעלות תמ"ג לנפש שווה או גבוה מזה של ישראל, ביניהן: ארצות הברית, רוב מדינות באיחוד האירופי, אוסטרליה, סינגפור ומדינות נוספות. כך למשל, לא ניתן להביא רתכים וצנרים ממדינות כגון: הודו, תאילנד, ומדינות נוספות אשר להן ניסיון רב בתחומי התעשייה השונים.

על פי הנתונים אשר התפרסמו לאחרונה על ידי משרד הכלכלה, הנוהל למעשה חסם חברות ישראליות רבות להגיש בקשות להיתרי עבודה. זאת מהסיבה העיקרית כי לא ניתן להביא עובדים זרים ממרבית מדינות העולם, והלכה למעשה הנוהל לא השיג את מטרתו.

התוצאה העגומה היא כי חברות רבות בענף התעשייה נמצאות בפני שוקת שבורה, ונותרות ללא מענה למחסור בכח אדם הנדרש לפרויקטים המתבצעים בישראל, ביניהם הקמת מפעלים. והלכה למעשה, אין  נוהל מתאים המתיר העסקת עובדים מיומנים אלו, כאשר גם נוהל מומחים זרים וגם נוהל תעשייה אינו מאפשר את העסקתם.

אנו עדים לכך כי נהלים והנחיות של רשות האוכלוסין וההגירה לא עומדים בקנה אחד לצרכי המשק, כאשר אין נוהל המספק מענה לבעיה החמורה של מחסור בכח אדם בתעשייה הישראלית. זאת ועוד, לא פעם אנו נתקלים בהנחיה חדשה של מינהל עובדים זרים ו/או הקונסוליה הישראלית, אשר בקיום דרישה כזו או אחרת, מונעים את הגעתם של עובדים זרים, ופוגעים קשות בפרויקט, ללא כל הצדקה. לאחרונה אחת הקונסוליות הישראליות חייבו מאות עובדים זרים להנפיק תעודת יושר מכל מדינה בה עבדו מעל חצי שנה. לכאורה, עבור הפקידים, מדובר בדרישה הגיונית ואף מתבקשת, אך בפועל, כאשר מדובר בעובדים בעלי ניסיון גלובלי של 30 שנה ואף יותר, אשר כל אחד מהם עבד בלמעלה מ10 מדינות, הנחיה זו איננה ניתנת ליישום. התוצאה בקיום דרישה זו, היא שימוש בעובדים זרים ללא ניסיון בינלאומי, ועיכובים בלתי סבירים אשר מובילים לפגיעה אנושה בלוחות זמני הפרויקט עד כדי סיכון בביטולו. נראה, אם כן, כי הרשות מתעקשת לא פעם על עמידה בתנאים בלתי סבירים, ללא הבנה אמיתית של קיום הדרישות בפועל, וההשלכות על החברות והפרויקטים בישראל.

על רשות האוכלוסין ליישר קו עם מדינות רבות בעולם המאפשרות מתן היתרים לאנשי מקצוע זרים, מבלי לעמוד בתנאי סף דרקוניים ובלתי סבירים. בקביעת נהלים והנחיות חדשות, על הרשות לבדוק האם הנוהל ישים, והאם הוא נותן מענה בעיקר כאשר מדובר בהקמת מפעלים ופרויקטים גדולים ומורכבים. עדכון נהלי הרשות תאפשר לישראל ליהנות מהון אנושי זר, בעלויות סבירות, ותסייע בפיתוח הכלכלה של מדינת ישראל כמו גם העסקת עובדים ישראלים במפעלים חדשים, וצמצום האבטלה החמור במשק הישראלי.