העסקת מומחים זרים בישראל – האתגרים הכלכליים והרגולטוריים

העסקת מומחים זרים בפרויקטים רבים בישראל מחייבת מעסיקים לעמוד בדרישות שכר מחמירות, המשפיעות משמעותית על העלויות הכוללות של ההעסקה/הפרויקט. נכון לינואר 2025, השכר הממוצע במשק עומד על ₪13,153, לאור הדרישה לתשלום כפל השכר הממוצע במשק למומחים זרים, השכר המינימלי הנדרש לעובד זר מומחה הוא 26,306 ₪ בחודש. מדובר בעלייה משמעותית של כ-6.3% בהשוואה לשנת 2024, עליה שמגדילה את הנטל הכלכלי על גם כך על המעסיקים.

מעבר לשכר עצמו, עלות ההעסקה בפועל של עובד זר – מומחה זר גבוהה בהרבה, בשל הוצאות נוספות לרבות הפרשות לפנסיה ופיצויים, ביטוח רפואי, מגורים הולמים, אגרות ממשלתיות, הוצאות מחיה, טיסות, עלויות אשרת עבודה ועוד. הוצאות אלו יוצרות חסם משמעותי בפני חברות רבות המבקשות לגייס מומחים מחו"ל, זאת למרות שהמשק הישראלי סובל ממחסור חמור בעובדים בתחומים קריטיים. עבור חברות אלו, העסקת עובדים זרים – מומחים זרים היא הכרחית להמשך פעילותן, מאחר שבמרבית הזמן אין כוח אדם ישראלי בעל המיומנויות והניסיון הנדרשים.

לכן נדרשת גמישות רגולטורית והתאמת הנהלים הקיימים לצורכי המשק, כך שניתן יהיה להקל על קליטת מומחים זרים ולתמוך בצמיחה הכלכלית של ישראל. לצערנו זה אינו המצב כיום.

העלויות הנלוות להעסקת מומחה זר

מעבר לשכר בסיס גבוה מאוד בסך 26,306 ₪ בחודש, מעסיקים נדרשים להתמודד עם הוצאות נלוות המגדילות את העלות הכוללת להעסקת מומחה זר לכ-40,000 ₪ בחודש ואף יותר, בהתאם לאופי התפקיד ותנאי העסקה.

העלויות המרכזיות כוללות:

• מגורים הולמים – המעסיק מחויב לספק למומחה הזר דיור למשך כל תקופת העסקתו ועד שבעה ימים לאחר סיומה. הסכומים המרביים לניכוי משכר העובד בגין מגורים הולמים משתנים בהתאם לאזור אך זניחים ביחס לעלויות הדיור בפועל שנעות בין 294.70 ₪ לאזור הצפון ועד 540.39 ₪ לתל-אביב בחודש בלבד. בפועל, עלויות הדיור גבוהות בהרבה, במיוחד באזורים שבהם שוק הנדל"ן יקר וצפוף.
• ביטוח רפואי – חובה על המעסיק לספק ביטוח רפואי פרטי לעובד הזר בהתאם לחוק. הסכום המרבי לניכוי משכר העובד עבור ביטוח רפואי עומד על 138.96 ₪, אך בפועל המעסיקים נושאים בעלויות גבוהות יותר, בהתאם לפוליסות ביטוח בריאות מקיפות.
• הפרשות לפנסיה ופיצויים – המעסיק מחויב להפריש כספים לקרן פנסיה ולפיצויים בהתאם להוראות החוק בישראל. עלות זו יכולה להגיע לכ–18.5% מהשכר ברוטו.
• אגרות ממשלתיות – העסקת מומחה זר כרוכה בתשלומי אגרות גבוהים, לרבות:
  • אגרת בקשה להיתר עבודה למומחה זר (חד-פעמית) בסך 1,390 ₪.
  • אגרה שנתית לאשרת עבודה למומחה זר בסך 11,460 ₪.
• הוצאות נוספות – לרבות עלויות טיסות הלוך ושוב, נסיעות יומיומיות, תשלומים על שעות נוספות, בונוסים בהתאם לחוזה, והוצאות נלוות אחרות.

האתגרים

הדרישה לתשלום שכר בגובה כפול מהשכר הממוצע במשק, בנוסף להוצאות הנלוות, מהווה נטל כלכלי עצום על החברות המבקשות להעסיק מומחים זרים בישראל. הסכום האמור אינו משקף את כלל ההוצאות הנלוות להעסקת המומחה הזר, שכן לא נלקחה בחשבון עלות המעסיק הכוללת. עלות זו אינה מורכבת רק מתשלום המשכורת, אלא כוללת גם הפרשות חובה לפנסיה, דמי ביטוח לאומי, ביטוחים רפואיים פרטיים, עלויות דיור, טיסות, אגרות ממשלתיות והוצאות נוספות הכרוכות בהבאת מומחה מחו"ל. מדובר בתוספת של כ-30%-40% לפחות מהמשכורת ברוטו של העובד, ולעיתים אף יותר, בהתאם לתנאי ההעסקה ולדרישות הרגולטוריות.

הנתונים לעיל אינם מקבלים ביטוי מספק בהחלטות רשות האוכלוסין וההגירה בעת קביעת הנהלים להנפקת היתרי עבודה למומחים זרים ו/או עובדים זרים בישראל. הדרישה לעמידה בתשלום כפל השכר הממוצע במשק, בנוסף לדרישות נוספות על פי נהלי ההגירה ודיני העבודה, יוצרת חסם משמעותי עבור חברות רבות המבקשות לגייס מומחים זרים מחו"ל. מדובר בחסם שמקשה במיוחד על חברות טכנולוגיה, תעשייה מתקדמת, תשתיות ופרויקטים בעלי חשיבות לאומית, הנדרשות להעסיק מומחים זרים לאור המחסור בכוח אדם מקומי בעל ההכשרה המתאימה.

לדוגמא, חברה ישראלית המקימה מרכז לוגיסטי חדשני במטרה לייעל את שרשרת האספקה ולשפר את כושר התחרות הגלובלי, נדרשת להזמין מומחים זרים מטעם היצרן הזר בחו"ל, מומחים זרים שמחזיקים בידע הייחודי הדרוש להקמת המחסן הלוגיסטי המורכב והמערכות הטכנולוגיות המתקדמות שמצויות בו.

אולם, הדרישה לעמידה בעלויות הדרקוניות שהציבה המדינה, בפרט בכפל השכר הממוצע במשק והעלויות הנוספות הכרוכות בכך, מרתיעות חברות מלבצע השקעות מסוג זה בישראל. לא זו אף זו, המצב הקיים מוביל באופן ישיר לכך שחברות בוחרות להעביר את מרכזי הפעילות שלהן למדינות אחרות בהן הרגולציה גמישה יותר ועלויות העובדים זולות יותר, דבר הפוגע בצמיחה הכלכלית וביכולת של המשק הישראלי להתחרות בשווקים בינלאומיים.

הצעות לשיפור

משרדנו פועל באופן שוטף מול משרדי הממשלה הרלוונטיים, לרבות ועדת המנכ"לים במשרד ראש הממשלה, יחידת ההיתרים ברשות האוכלוסין וההגירה וכדו' במטרה להקל את הדרישות להעסקת מומחים זרים ו/או עובדים זרים בישראל ולצמצם את נטל השכר הכבד המוטל על המעסיקים. אחת ההצעות המרכזיות היא הפחתת הדרישה הקיימת לתשלום כפל השכר הממוצע במשק, כך שהמינימום הנדרש יעמוד על 150% מהשכר הממוצע במשק בסכום של 19,729 ₪, כלומר הפחתה של 50% מכפל השכר הממוצע במשק. מהלך שצפוי להקל משמעותית על חברות הזקוקות למומחים זרים, יאפשר גמישות תעסוקתית, ויצמצם את הפערים בין צרכי המשק לבין הרגולציה המחמירה.

בנוסף, יש לתת מענה לסוגיית האגרות הגבוהות המשולמות עבור הנפקת היתרי עבודה למומחים זרים, אגרות אשר מטילות עומס כספי נוסף על המעסיקים. מעבר לכך, היעדר נהלים ספציפיים למגוון תחומים קריטיים במשק הישראלי מקשה על גיוס מומחים זרים, במיוחד בתקופה שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר, שבה מורגש מחסור חריף בכוח אדם. ענפים מרכזיים כגון אנרגיה, תעשייה, תשתיות, רכבות, תחבורה, נמלים, הנדסה, ביוטכנולוגיה, רפואה, תעשיות ביטחוניות וקמעונאות – כולם מסתמכים על מומחים זרים לביצוע עבודות ומילוי תפקידים חיוניים, אך דרישות השכר הגבוהות והקריטריונים הנוקשים אינם מותאמים לצרכים הייחודיים של כל תחום ומהווים חסם משמעותי במשק הישראלי.

לכן, נדרש לבצע התאמות רגולטוריות שיאזנו בין הצורך הקריטי של החברות במשק והמחסור החמור בעובדים, ולבין הדרישות המחמירות, יש יגידו דרקוניות וייחודיות לגיוס והשמה של מומחים זרים בישראל.

לאור סקירת הנתונים כמו גם מאות שעות שיחה עם בעלי חברות ישראליות וזרות כאחד, במקום לצדד בגישה אחידה המאופיינת בכך שכל משרד ממשלתי אינו מסתכל ימינה ו/או שמאלה בבואו לקבוע מדיניות, יפעלו כל המשרדים יחד בסינרגיה לקבוע מדיניות דיפרנציאלית – נוהל ייעודי לכל תחום – בהתאם לתנאי השוק, היקפי ההשקעה של החברות, ורמות השכר המקובלות בתחום בישראל, אך גם במדינות מתחרות. התאמות כאמור יאפשרו למשוך השקעות זרות לישראל, לקיים פרויקטים רחבי היקף בישראל, לאפשר עמידה איתנה לייצור ישראלי כחול לבן, ולתרום ישירות לכלכלת המדינה ולפיתוח התעשייה המקומית.